<h1>שבלי הלקט דיני ריבית סימן מ"ה</h1>
<h2>דף קמד.</h2>
וזו התשובה שהשיב ה"ר אביגדור כהן צדק נר"ו לי צדקיה ב"ר אברהם הרופא ינע"ם ע"י ר' צדקיה אחי שיני ז"ל, ראובן שיש לו מלוה על פה או מלוה בשטר על שמעון, מותר למוכרה ללוי בפחות, ואין חושש משום רבית. גם זו תשובתו לר' יהודה ב"ר אברהם י"א, כתבת, ראובן חייב לשמעון כ' דינרין במלוה על פה, והלך יהודה וקנאה משמעון בט"ו דינרין אם יש בו חשש רבית. תשובה, אם הקנה לו במעמד שלשתן הרי נסתלק שמעון לגמרי, ואין כאן אגר נטר לו, כי יהודה זכה בהן מיד, ותניא בהדיא בתוספתא [ב"מ פ"ד מ"ב], יש דברים שהן כמו רבית ואינן רבית, לוקח אדם הלואתו של חבירו בפחות. ובירושלמי [ב"מ פ"ה ה"א] נמי איתא ורב אלפס הביאה, ולא דמי למאן דיהיב זוזי לקיראה [ב"מ ס"ג ע"ב] ואזלו ארבעה ואמר ליה יהבינון לך חמשא, ליתנהו אסור, אע"ג דאית ליה אשראי במתא, דהתם לא נסתלק המוכר, והלוקח אין לו עסק אלא עמו, הלכך איכא אגר נטר לו, וכיון דליתנהו אסור. אבל בלא מעמד שלשתן אין המלוה נקנית כלל דמלוה להוצאה ניתנה וליתא בעין ואין קנין חל עליה כלל, כדאמרינן פרק מי שמת [ב"ב קמ"ד ע"א]. מיהו, אם אמר בפירוש שלא יסמוך עליו מעתה כלל, ועל מנת כן הוא מקבל עכשיו המעות הללו, שלא יהא לו עסק עמו אלא א"כ עם הלוה בלבד, וזה קבל עליו את התנאי, שרי. דאין כאן אגר נטר ליה, כיון דאין עליו לענות בו כלל על דבר זה, אבל בסתם ובלא מעמד שלשתן אסור, דהא ודאי דמי לקיראה. גם זאת מתשובותיו אשר השיב לי, המוכר הלואתו שיש לו על הגוי לישראל חבירו, אם המוכר קבל עליו אחריות הקרן אסור, דאיגלאי מילתא שאין זו מכירה אלא הלואה.
